המדינה הסדירה מעמד העותר לאחר הגשת עתירתו, ע"כ תישא בהוצאות

לפני בקשה לפסיקת הוצאות מטעם העותרים בהליך שבכותרת.

1.        עניינו של ההליך בהסדרת מעמדו של העותר 2 (להלן: העותר) בישראל במסגרת בקשת איחוד משפחות שהוגשה על ידי העותרים. ביום 18.4.05 העניק המשיב 2 לעותר היתר כניסה לישראל למשך שנה, כחלק מהליך איחוד משפחות. בהתאם, פנה העותר למנהלת התיאום והקישור וקיבל היתר כניסה לישראל עד ליום 17.4.06. לטענת העותרים, משפג תוקף ההיתר, פנה העותר אל המשיב 2 על מנת להאריך את תוקפו, אולם בקשתו סורבה מהטעם שלעותר מניעה משטרתית עד לסוף שנת 2008. פנייה נוספת של בא כוח העותרים למשיב 2 לא קיבלה כל מענה. בשלב זה הוגשה העתירה דנן, ביום 22.8.06. בעתירה נתבקשה, כסעד ראשון, הארכת היתר הכניסה והשהייה של העותר בישראל. בתגובה מקדמית מיום 14.11.07 נמסר כי במסגרת בירור העתירה, ביום ה- 25.10.06 ניתנה עמדת המשטרה לפיה, נוכח הרשעת העותר בספטמבר 2000 בעבירת פריצה לרכב, ונוכח העובדה כי הושת עליו מאסר בפועל ומאסר על תנאי, יש לעכב את הטיפול בבקשה, ולקבוע תקופת מבחן בת שנתיים, מחוץ להליך המדורג, במהלכה תיבחן מעורבות העותר בפלילים. עוד נמסר, כי המשטרה ויתר גורמי הביטחון לא התנגדו כי במהלך תקופת מבחן זו ימשיך העותר לשהות בישראל מכוח היתרי שהייה, אשר יבחנו אחת לשנה. ביום 20.3.07 הודיעו המשיבים כי הוארך היתר הכניסה והשהייה. משכך החליט בית המשפט (ביום 27.3.07) כי העתירה התייתרה והורה  על מחיקתה. העותרים, שהסכימו למחיקה, עמדו על הוצאותיהם.

2.        העותרים טוענים, כי רק הגשת העתירה היא שהביאה לשינוי בעמדת המשיבים בלא שניתן על ידם כל הסבר אחר לכך, שכן עובר להגשת העתירה פניותיהם החוזרות ונשנות אל המשיב 2 בעניין הנידון לא נענו, כך שלא היתה לפניהם ברירה פרט להגשת העתירה דנן. לפיכך נטען כי על המשיבים לשאת בהוצאות העותרים.

3.        המשיבים מביעים ספק האם המקרה מתאים לחיוב בהוצאות. לדבריהם, בשנת 2000 העותר היה מעורב בפלילים. בירור שנערך מול גורמי הביטחון והמשטרה העלה כי בשל טעות, הגוף שבדק בעבר את המניעות הפלילית של העותר לא התנגד לבקשתו, ועל כן אושרו לעותר היתרי שהייה. אולם, בחלוף שנה עניינו של העותר נבחן בשנית על ידי המטה הארצי של המשטרה, שכיום הוא הגוף הבודק מניעות פליליות בכלל הבקשות לאיחוד משפחות וזה החליט לדחות את בקשת העותר למשך שנתיים לאור עברו הפלילי. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי לאחר שהוגשה העתירה ומשחלפה חצי שנה נוספת ממועד הבחינה הקודם, נערכה בחינה נוספת בעניינם של העותרים והוחלט על ידי גורם מוסמך במשטרה כי עדיין קיימת בעניינו מניעה פלילית ובשל כך לא ימשך ההליך המדורג. אולם, הוחלט כי במהלך תקופת מבחן בת שנתיים במהלכה תבחן מעורבות העותר בפלילים (מחוץ להליך המדורג), ניתן יהיה להעניק לעותר היתרי מת"ק.

4.        לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות הצדדים ובשים לב לבג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אמנם, נראה כי השהיית הטיפול בבקשה לאיחוד משפחות וקביעת תקופת מבחן בת השנתיים נעשו מטעמים סבירים ועניינים. יחד עם זאת, חרף העובדה שהמשטרה ויתר גורמי הביטחון לא התנגדו כי במהלך תקופת המבחן ימשיך העותר לשהות בישראל מכוח היתרי שהייה שיבחנו אחת לשנה, סורבה בקשת העותר להארכת היתר הכניסה והשהייה. בתגובת המשיבים לא הובהרו לאשורם הטעמים לכך. רק לאחר הגשת העתירה שינו המשיבים את עמדתם והתירו לעותר לשהות בישראל מכוח היתרי שהייה (מחוץ להליך המדורג). במצב דברים זה, לכאורה יש ממש בטענת העותרים כי הגשת העתירה היא זו שתרמה למתן הסעד המבוקש. לפיכך, דין הבקשה לפסיקת הוצאות להתקבל, אשר לגובה ההוצאות, בשים לב לכלל נסיבות העניין, ולשלב בו נמחקה העתירה, יחויבו המשיבים בהוצאות העותרים בסכום כולל של 5,000 ש"ח, אשר ישא הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, ה' בחשוון תשס"ח (17.10.2007).                                 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    טו

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il